פסק-דין בתיק ע"א 2323/03

השופט א' ריבלין:

1.        זהו ערעור על פסק-דין חלקי, שניתן בבית המשפט המחוזי, ובו נתקבלה בקשתו של המשיב 1 לדחות על הסף את התובענה שהוגשה נגדו על ידי המערערת - וזאת מחמת התיישנות.

           ביסוד התובענה עומדים שני הסכמים שנערכו  בין המערערת לבין המשיבים 2 עד 4 ואשר על פיהם הועברו זכויות המערערת, בנכס מקרקעין, למשיבים האלה. המשיב 1, עו"ד אריה קרן, שימש, על פי הנטען, כבא-כוחה של המערערת בעסקאות נשוא ההסכמים. בין היתר, הוסכם, בתוקף ההסכמים האמורים, כי החל ממועד מסויים ישתלמו לידי המערערת תגמולים מתוך ההכנסות שתתקבלנה בתחנת הדלק שתופעל במקרקעין. הוסכם גם כי תירשם הערת אזהרה לזכות המערערת על אותם מקרקעין, וזאת, כנראה, בשל שהצדדים סברו כי יהיה בכך כדי להבטיח שאכן תקבל המערערת לידה את התגמולים.

           משהחלה מתבררת בבית המשפט המחוזי תביעת המערערת נגד המשיבים כולם, ביקש המשיב 1 לדחות את התביעה, ככל שהיא מופנית נגדו, על הסף, מחמת התיישנות. בית המשפט קיבל את הטענה, לאחר שדחה את טענות המערערת כאילו היא ובעלה המנוח לא ידעו מהו תוכן ההסכמים עליהם חתמו. בית המשפט קבע כי התביעה הוגשה רק בחודש נובמבר 1999 בעוד שההסכמים נחתמו בשנת 1990. בית המשפט הוסיף כי, לכל המאוחר, היה ידוע למערערת ולבעלה, כבר בחודש יוני 1992, שהערת האזהרה לא נרשמה.

2.        אלא שבכך לא היה די כדי להכריע בטענת ההתיישנות. כיוון שעילת התביעה כללה גם יסוד של נזק, שנגרם למערערת על פי הנטען, לא היה די בבחינת השאלה אם היסודות האחרים של עילת התביעה התרחשו או נודעו למערערת למעלה משבע שנים קודם להגשת התובענה. היה צורך לבחון גם את השאלה מתי אירע הנזק נשוא עילת התביעה ומכל מקום את השאלה מתי נתגלה הנזק. ההסדר הקיים בהוראת 89(2) לפקודת הנזיקין, [נוסח חדש] דוחה מפניו את ההסדר הכללי שבחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, בכל הנוגע לרכיב הנזק שבעילת התביעה. משלא נתבררו השאלות האמורות אין פסק הדין החלקי יכול לעמוד בעינו ודינו להתבטל. יחד עם זאת, משנשמעו עדויות לגוף התובענה, עוד קודם למתן ההחלטה בעניינו של המשיב 1, ומשהוברר כי המשפט עצמו נמשך עדיין בכל הנוגע לעניינם של המשיבים 4-2, אין מקום עוד למתן החלטה חדשה ונפרדת בשאלת ההתיישנות ובית המשפט יוכל להכריע בה במסגרת פסק הדין שינתן בתובענה כנגד כל המשיבים ובכללם המשיב 1. כאמור, בית המשפט שמע ראיות בתיק ובכלל זה גם ראיות מרכזיות לגוף התובענה ויתכן שלא יהיה צורך עוד בשמיעה של ראיות נוספות. מכל מקום, ההחלטה אם לעשות כן ואם לאו היא בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

3.        התוצאה היא שהייתי מציע לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ככל שהוא מתייחס למשיב 1 ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שינתן פסק דין בכל השאלות שבמחלוקת. המשיב 1 ישא בהוצאות המערערת וכמו כן בשכר טרחת עורך-דין בסכום של 25,000 ש"ח.

                                                                                                  ש ו פ ט

השופטת מ' נאור:

           אני מסכימה.

                                                                                                  ש ו פ ט ת

השופט ס' ג'ובראן:

           אני מסכים.

                                                                                                  ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.

           ניתן היום, כ"ו באייר תשס"ד (17.5.2004).

ש ו פ ט                                 ש ו פ ט ת                                        ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: